החלטה בתיק סע"ש 11004-03-13

1.         בפניי בקשה להטלת עיקול זמני, במעמד צד אחד, בגובה של 384,352.35 ש"ח.

2.         המבקש הגיש לבית הדין תובענה כנגד המשיבים ובה תבע תשלום בגין פיצויי פיטורין והלנת פיצויי פיטורין, חלף הודעה מוקדמת, הפרשי שכר והלנת שכר, הפרשי שכר בגין שעות נוספות, הפרשות לקרן פנסיה, פדיון דמי הבראה, פדיון דמי חופשה, פיצויים בגין פיטורין ללא שימוע, פיצויי בגין פיטורין שלא כדין, עוגמת נפש וימי מחלה.

3.         המבקש צירף לבקשה תצהיר מטעמו וכתב התחייבות עצמית.

4.         בתצהיר שהוגש כתמיכה לבקשה להטלת העיקול הזמני מצהיר המבקש בסעיפים 9-11 בנוגע לשאלת ההכבדה כדלקמן:

"9. על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי סך כל הזכויות המגיעות לי מהמשיבים כתוצאה מסיום יחסי עובד - מעביד מסתכם ב- 384,382.35 ש"ח. ובהתנהלותם של המשיבים כפי שפורט דלעיל ובמסגרת כתב התביעה בתיק העיקרי, ניתן להסיק על דרכם הממחישה את המעשים המעידים על החשש שבעתיד ימנע או יסוכל ביצוע פסק הדין. עבדתי בחברה המונה מספר קטן של עובדים, ונדמה, כי לאור התנהלותו פורצת הגבולות של המשיב 2, בכל הנוגע לקיום חובות מעביד, הוא יעשה הכל למניעתו או לסיכולו של ביצוע פסק הדין, לכשיינתן.

10. אין ברשותי מידע על רכוש כלשהו של המשיבים ממנו אוכל להיפרע, ולפיכך, יש צורך חיוני ביותר כי מעבר לעיקול זכויות המשיבים - באשר הן, יעוקל ברישום כל הציוד השייך לחנות, לרבות כלי רכב, כלי עבודה וכיו"ב, סחורות וחומרי בניין.

11. אני חושש, כי בשל העובדה כי במשך תקופת עבודתי ובשים לב להליך פיטוריי כמפורט דלעיל, ככל שיהא עלי להמתין לסיומו של ההליך בתיק העיקרי, לא יהיה לי ממי לקבל את הכספים שמגיעים לי, זאת נוכח אופן התנהלותם של המשיבים בכל הנוגע להכרה בזכויות עובד בתקופת עבודתו, שלא לדבר על רמיסת זכויותיו של עובד במסגרת ההחלטה בדבר סיום העסקתו".

5.          לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה ובתצהיר הנלווה להן, כמו גם במסמכים שצורפו אליהן, לא שוכנעתי כי יש להטיל עיקול כמבוקש.

6.         להלן הטעמים להחלטתי:

            תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (תיקון תשס"א), קובעת כי:

"(ב)     בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש, או ברשות המחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין" (הדגשה שלי - ר.ג.).

7.                     מן האמור לעיל עולה, כי המחוקק מצא לנכון להוסיף תנאי נוסף המתנה צו עיקול זמני בכך שהמבקש יראה כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, דבר המחייב כשלעצמו ובשים לב לחוק היסוד וההגנה על חופש הקניין, ראיות לכאורה או לפחות טענות מפורטות מהן ניתן יהיה ללמוד מדוע והכיצד יכבד על המבקש לבצע את פסק הדין באם לא יינתן הצו.

(ראו רע"א 5242/95 סינגל שירותי אלקטרוניקה (1975) בע"מ נ' דנבאר בע"מ, פד"י מג, 465; רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' משכן בנק הפועלים בע"מ, פד"י נא (3) 789; רע"א 1565/95 סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום ויינשטיין בע"מ פד"י נ"ה (5), 236).

8.         הדגש במתן צו עיקול עבר מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד מתן פסק הדין.

9.         האמור בסעיפים 9-11 בתצהיר המבקש אינו מהווה ראיה לכאורה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

            אין בהצהרתו הכללית של המבקש לפיה " נדמה, כי לאור התנהלותו פורצת הגבולות של המשיב 2, בכל הנוגע לקיום חובות מעביד, הוא יעשה הכל למניעתו או לסיכולו של ביצוע פסק הדין, לכשיינתן" (ראו סעיף 9 לתצהיר המבקש (הדגשה הוספה- ר.ג.), בכדי להעיד על קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

דברי המבקש הינם בגדר אמירות כלליות בלבד, ובהעדר כל מסמכים ו/או נתונים אחרים בהתייחס לחוסן הכלכלי של המשיבים, לא נתמלאו תנאי תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

10.        ערה אני לטענה בדבר אי העברת ההפרשות של המבקש לקרן הפנסיה (גמל) ואולם, טענה זו נטענה בכתב התביעה בלבד, בעוד המבקש לא התייחס באופן מפורש לטענה זו בבקשה להטלת העיקולים ובתצהיר אשר צורף לה.

יתירה מכך, על אף שבסעיף 21 לכתב התביעה טען המבקש כי הוא פנה לנתבעת בבקשה לקבל את פרטי הפוליסה וכי פנייתו העלתה חרס, המבקש נמנע מלצרף לכתב התביעה אסמכתא בגין הפנייה האמורה.